תנועה- שורה תחתונה

תנועה- שורה תחתונה.

אפתח בהבנה שאנחנו וכל הקיימים בעולם הזה, הם וריאציות של מים. מהמים של הכדור אל המים של התא, המים שבין התאים ועד ליצירת תרכובות גדולות יותר עם עוד חומרים שיוצרים עצם, סיבי שריר, איברים יעודיים ורקמות מגוונות. חומר הגלם המרכזי של הטבע. חלק ממערכת אקולוגית מושלמת. אפילו הזיעה שלנו חיונית לכוכב הזה. בבואי ללמד ולעזור תלמידים ומורים ולקוחות הזקוקים לקריאת כיוון ממני, במיוחד בתקופת שיקום, אני סורק עקרון זה לפניהם ומדייק אותו לפשט. ליום יום. כמו שיש זרימת אנרגיה וזה איכשהו ברור לכולם, כך יש זרימה תקינה ומושלמת של הנוזל שאנחנו. אך לעיתים נוצרות חסימות שמפריעות לזרימה השוטפת. כמו גלגל של מכונית העומד על צינור מים והם מתקשים לצאת בזרימה הקבועה שלהם (איור 1). כך בגוף. בכל אחת מהמערכות שלו.

אתמקד תחילה בעורקים (איור 2). נהרות הדם העורקי, עשירי חמצן טרי שנשמנו, נשמטים עם כוח הכבידה ושואפים להגיע עד לקצות הבהונות. הם עוברים בין עצמות, מדלגים מתחת למפרקים ומתוזמנים בעזרת הלב וקירות צינורותיהם להגיע הכי רחוק שאפשר. כמו מפל. באיור 3, ניתן לראות שהם חוצים גם שרירים ועצמות בו זמנית באזור הכתף הימנית והצוואר. כל אבן שנשים בנהר, תפריע לזרימתו. וכך, יוצא שאנחנו יוצאים מ״הזרימה הטבעית״ שלנו הלוא היא למעשה ״היציבה הטבעית״. ברור שקודם כל אני יוצא מהטבע שלי הפרטי העצמי- בגיל הבגרות. אז מתחיל מהלך של תיקון והתאמת הגוף על בסיס פידבק סביבתי השוואתי- שמן מדי, כתפיים צרות, בטן בחוץ, טוסיק לא בולט, ציצי שצמח מהר מדי וכו׳. יש רצון להשוות את עצמי לסטאנדרט ולבגדים העכשוויים ועם זה באה היציאה מהאורגניות שאופינה קודם בפונקציה וצורה של משחק, שעשוע ומגרש משחקים (אבוי מה קורה היום לצערי.....). ההיבט הרגשי והפסיכולוגי- אקרא לזה כלל המחשבות והריאקציות הכימיות הנילוות, יוצר אבנים|מחסומים|סכרים המפריעים לזרימת הנוזלים מטה. כדי להחזיק את הכתפיים כמו גבר אני מכווץ שריר נכון? יופי, אין זרימה. כשאני מחזיק את הפיקה של הברך בעמידה, אני מכווץ שריר נכון? שוב, אין זרימה. כשאני מכניסה את הבטן, אין זרימה באגן ואיבריו. כשאנו דואגים ולא נושמים, כלוב הצלעות קופא- אין זרימה. כשאני כל היום בישיבה- פקק-משרד-פקק, או עומד, שוב אין זרימה וכך הלאה והלאה עד שתבינו שאתם חיים בגוף של בעל חיים- בעל חיים- בעל חיים! לא בעל דירות וסטארטפים (חשוב לציין שבנוסף מתקיימות ירושות מבניות, דיפורמציות סקלטאליות וטראומות העשויות לשבש גם כן את הזרימה הפתוחה). הדם הורידי, מבקש לעשות דרך קשה כמו דגי הסלמון כנגד זרימת הנהר (הנהר הוא כח המשיכה בדימוי זה). להעלות מים למעלה!!! כנגד כח המשיכה! ואו זה פרוייקט מסובך ודורש משאבה רצינית. אך בגוף יש מן פשרה כזו, שהלב שואב וישאר קטן אבל הוא חייב את העזרה של פלג גוף תחתון במיוחד. לאורך הורידים ישנם שערים חכמים שעם כיווץ של שריר חלק נפתחים וחלק נסגרים ועם שחרורו, הפתוחים נסגרים והסגורים נפתחים (איור 4). אז עכשיו, רגע, חייבים להבין, זה היה היתרון הראשון של המהנדס! לייצר סיוע חיוני לזרימה פתוחה, מעוררת השראה, כזו שתיצור צייד על!.

אנחנו לפיכך, בנויים ממשאבות רבות של נוזלים כשמטרתם היא לסייע לתנועה השוטפת, העשירה, המעוררת של החיים. כמובן, דרך כיווץ ושחרור. דרך תנועה! המטרה המרכזית שלכם בתרגול היא לשפר את הזרימה על ידי הכנסת תנועה לכל גרם בגוף. לכווץ ולשחרר בו זמנית כל שריר. לתאם בהרמוניה ויעילות את כלל התנועות בגוף. למצוא את דרך העונג ולא הסטרס בבואכם לתרגול גופכם במרחב. לרוב, המצב הפוך, שרירים מחזיקים (כיווץ-כיווץ) שלא לצורך את האני הזה שמתאכלס בגוף ועצמות שיוצאות ממצבן הטבעי, מוחזקות מלנוע ומתחילות לחסום כלי דם ואת המים שאנחנו. מן הסתם כיווץ-כיווץ יביא איפיוניים אישיותיים מסוימים: גוף קשה- אדם קשה. בצד השני, שרירים ללא טונוס מאוזן ומתעכבים בתזמון שלהם וכן גמישות מוגזמת רקמתית- הלך המחשבה נודד למרחקים ארוכים ומאבד את בסיסו. כמובן- אלסטיות מאוזנת נדרשת. הפתרון הוא ליצור תנועה מנטאלית ופיסית בו זמנית (כמו כח וגמישות). על שינוי תודעה, תפיסה והטלת ספק במציאות כתבתי מלא, על תנועה כהגשמה עצמית הרחבתי מלא. כל שנותר הוא להכנס לשגרת תרגול שיש בה כמה שיותר מפרקים, לימוד ביומכאניקה, הבנה עמוקה של שרשראות תנועה ולחקור ולשאול את המורה כל הזמן. כמו כן, דיוק התזמון והקואורדינציה, תוך כדי הבנת הוראות המורה ויישומן, יגביר את פינוי האבנים היושבות על צינורות גופכם ומונעות את זרימת חווית חייכם.

אני מזיז אתכם כדי שתצרו זרימה, תנקו את הרעלים שנצברו בפינות חשוכות ותצרו פוטנציאל לשינוי דפוסים שמכאיבים לכם על ידי שיפור איכות תנועת המים בכם. אני גורם לכם לרצות לחיות בגוף רטוב ולא בגוף יבש. אנחנו נהר זורם. כולם נשפכים אל ים התודעה. זה למה אני מתרגל.