עצם=עצמיות=עץ ואוסטאופורוזיס

עצם=עץ=עצמיות ואוסטאופורוזיס התפתחות השפה והמושגים בה כנראה מסגירים את החיים שלפני ההכרה והתודעה. אפשר דרך השפה ומושג העץ להבין טוב יותר מה זה אוסטאופורוזיס. מתי העצם מתפרקת יותר מאשר היא נבנית. מתי עמידותה מתחילה לעמוד בספק. למה תוכנה מידלדל, נסוג, נעלם עד כדי כך שהשרירים, המסמלים את דרכי הפעולה, היישום, ההגשמה העצמית, לא מסוגלים לזוז. אני לא רופא, לא מחקריסט, לא פיזיו ולא אספוג אף תואר בחיים האלה ובתחום העתקת מידע. אני מעדיף לשבת ולהתבונן. כשזה קורה, במיוחד בתקופה האחרונה (אני כותב מלאאאא), אני מקבל הקשרים חדשים והבנות כלשהן שמצטרפות לכלל המעגלים החשמליים במח המגדירים לי את מסלולי המחשבה. אחת מהן נפתחה בעקבות התופעה הזו של דילדול העצם. כמו כל אדם, הנטייה היא לחקור את התופעה הביולוגית ולרפא אותה בדרכים ביולוגיות פיסיות. אבל מה אם התופעה היא בעצם איבוד העצמיות? הלוא הגוף הוא מאניפסט התודעה! כן כן, כל מה שהולך לי בראש מתבטא בגוף. התאהבתם, לא אכלתם ולא ישנתם נכון? אז כל מחשבה. כל תפיסה. כל אמונה. בגוף. ככה זה. מן אקסיומה שכזו. ואז נשאלת השאלה, למה לאבד את העצם? בגלל הפרעות אכילה בגיל הבגרות?????כי מצאו קשר?????? בוא נתחיל מזה שהיו סיבות להפרעות האכילה ולרוב הן סביב הדימוי הנשי, דימוי הגוף והדמויות ״מעוררות״ ההשראה שהיו לאותה נערה. זו אחת הסיבות מני רבות. אך אבחר להתמקד בתרבות של בריחת העצמיות. בה האשה, משחר ילדותנו היא נותנת שירות- מטפלת, גננת, מורה, מזכירה (היא מזכירה לכולם מלבד לעצמה- שוכחת), מנקה, מלצרית, מענגת, נחדרת, נענית לדרישות החברתיות, האופנתיות וכללי ההתנהגות (אם היא שוכבת עם 50 כי בא לה ולא מתוך הרס עצמי, היא ׳נותנת׳ כשגבר נחשב גיבור). האם היא שווה לגבר? חחחחחחח אתם חיים בסרט טוב של הכחשה. אשה היא גיבור (כמו בכל עלילה) שמחליט מה בא לו להיות ואף אחד לא יגרום לו להיות משהו אחר אלמלא בחרה בזה ובדמויות המשנה המקדמות את עלילתו. עכשיו, כמה נשים אתם מכירים שהן הגיבורות הראשיות של חייהן? לא כי הילדים הסתומים והעצלים שלה אומרים עליה- אין כמו אמא!, אין כמו האוכל של האמא!- כלומר- אין כמו המשרתת שלי שאני אוהב אותה ככ ואני גם מחפש בת זוג כמוה....שפחה.....טוב אני נסחף לנושא אחר. כל החיים לתת מתוך קודים, גם אם את חושבת שאת באמת נהנית מזה, יביא אותך לבריחה ממי שאת באמת. לשכוח מי את ולהזכר בגיל 50 עם איזה שגעון חדש או מסע של ג׳יפים עם חברות לא יחזיר אותה. דרוש תהליך עמוק של בניית עצם. עצם כמו עץ חייבת שורשים עצומים. עמוק באדמה. של אישיות ברורה, חזקה ועוצמתית. לא כזו שהכח שלה מסתיר חולשה. אלא זה יהיה הטבע שלה והיא לא תצטרך להצהיר על כך בכלל. בלי שזה נראה לעין, מרגישים בך את אמא אדמה. לצערי, כפי שאני רואה את זה, המצב בעייתי. אז מה עושים? מבינות קודם שכדי שתהיו בפעולה ועשייה, מנטאלית ושרירית, אתן חייבות בסיס עצמי איתן. תאזנו את התפקידים שלקחתן על עצמכן עבור מישהו אחר. מפה זה כבר קאוצ׳ינג בשקל. אז תעשו את כל הטיפים שאספתן ולא יישמתן. תנחשו גם למה זה בעיקר נשים ולא גברים......הביולוגים יגידו בגלל ההורמונים, בסדר, ביי. תתבוננו בעובדה שרוב הנשים מעל גיל 40 יש דרגה של בריחת סידן. תחפשו את אלו שלא. תראו מה מאפיין אותן. כי עובדה, יש כאלה שהעצם שלהן היא כמו 3 פירמידות. תתבוננו בספורט המומלץ לבניית עצם. אלו סדרות של תרגילים המגרים את העצם לצאת לפעולה. לעשייה חברתית. לחינוך ערכים חדשים כי לאשה יש מחשבה פתוחה, להבדיל מגבר שהוא ליניארי והיא יכולה להביא תמיד כיוון חדש להתפתחות, תיצרו משמעות לא עבור הילדים שלכן או דרכם, אלא כיחידה עצמאית שחלק קטן ממנה הוא האמהות. זכרו, הורות זו תכונה המאופיינת בנתינה ללא תנאי. התנאי הוא בריחת עצם כשלוקחים את זה רחוק. תתפתחו, תניעו אחרים, הביעו מעורבות והרגישו הכי עצמיות שאתן יכולות להיות- ציידות, לקטות, מה שתבחרו. אבל תעירו את המנהיגה, הלוחמת, הלביאה. חפשו השראות מדוייקות- לא סלביות בבקשה. צאו מהבית, תפעלו, תחזקו את העצמיות של האחר. ככה תבנו עצם. המנעו מלהגיע לפנסיה מרוקנות, מיובשות ואוספות פתולוגיות שהתחילו כולן מהמקור של הכל- העצם=עצמיות. ולגבי עץ, ראיתם כמה משותף יש ביננו. כמה אחד? יצא לכם לראות עץ עם אוסטאו? תתחילו לאהוב גם עצים. תהפכו אותם ל׳עצות׳ (עץ נקבה ועצה).הם ההשראה של העלילה.