גאווה ודעה קדומה במשפחה

June 14, 2019

 

הורים יקרים לילדים להט״בים יקרים עד מאד!
מדי פעם, אני מתנדב להיפגש עם קבוצות הורים לילדים להט״בים, כדי לספר את הסיפור האישי שלי וסיפור היציאה מהארון (חצי יציאת מצרים) ויש בו כמה מסרים שאני מעלה לדיון, תוך כדי המבטים, העיניים המשתאות, אבל לבסוף מתעורר שינוי, מתגלה התקווה ומתעורר המקום החדש שאפשר להגיע אליו ולהגדיר מחדש מהו בית.
אין ספק שהתגובה הראשונית היא הסתרה וכניסה לארון ההורים. הילדים יוצאים ואתם נכנסים. מן קטע כזה. זה טבעי וזה הכי בסדר שיש. מי לא נכנס לארון בהתחלה כשמגיע אליו משהו בהפתעה. בדרך כלל זו מתנה וכשלא יודעים איך לקבל אותה, מתביישים ונבוכים. 
כל ילד הוא מתנה, אבל ילד להט״בי הוא מתנה מיוחדת שכתוב עליה- ״שביר״. יש להתייחס אליה בהתאם ולדעת איך לפתוח אותה וכיצד להיות ראוי לה.
בזכות היציאה מהקופסא, הוא, היא, יכולים לתת לכם פרספקטיבה אחרת על חייכם שבתוך הקופסא. על החיים בכלל. ילדים להט״בים ניחנו בפתיחות מחשבה וברגישות מרובה ליחסי אהבה בין בני אדם, לרעיונות, בהבנה שאלימות חייבת להשטף החוצה מהמין האנושי. הם עוזרים להזכיר לכולנו את יופיו של האדם באשר הוא, את האחדות שבנו ולא את הזרות כמין שולט ביננו לבין עצמנו. הם לא מבינים את הקטע עם מושג טריטוריה והיחסים שיש לאנשים איתו ובאופן כללי היו שמחים שלא יהיו גבולות בעולם. יש להם עניין עם ריבוי התנסויות, יצירתיות משוחררת מדפוסים וקבעונות והם עשירים בידע, בחוויות מגוונות וראיית הנסתר מהעין שרגילה לקבל רק דברים רגילים. אפשר לומר שהם ניחנו באסתטיקה תבונית מסוימת.
התכונה הראשונה שמתבטאת אצל הורים, היא הבושה. 
השאלה הלגיטימית היא כמה זמן אתם נמצאים בבושה? אם עברה שנה, הגיע זמן לשינוי בהחלט. לזרימה בתודעה שלכם. משהו לא זז. נתקעתם על משהו שאינו מרפה ממכם. אתם חייבים למצוא את הדרך להניע את המצב אליו נקלעתם. תתחילו בלפגוש עוד כמוכם. באנונימיות מוחלטת. 
והבושה ממי??
מי הם האנשים הקרובים אליכם שלא יוכלו לחבק, לתמוך, לאהוב ולהעצים אתכם?. לקבל את המצבים בחיים שאתם עוברים וזקוקים לדעה אחרת, לשיקוף מראה צלולה. אולי תבינו יום אחד שתרצו לידכם רק אנשים שרואים את מי שאתם בלי שתצטרכו להתבייש לפניהם, לא משנה מה קרבת הדם ומה טיב היחסים ועל מה הם מושתתים, ויש מצב שתופתעו לגלות שיצא סוד נוסף ויצוץ לו עוד איזה ילד להט״בי איפושהו בסביבה הקרובה, בזכות ההחלטה לשתף בהדרגה את העולם שקיבלתם מתנה- ילד להט״בי. אולי תבינו שתוכלו כך להרגיש את החיים באמת מבלי להחשיך אותם מעיניכם. תפנימו שגם ילדכם צריך כזו סביבה כדי להגשים את חייו.
רוב השאלות ששואלים אותי זה סביב המיניות. למה ולמה בעיקר? או לחלופין נכנסים להדמיות של גבר עם גבר ואשה עם אשה ועם טראנסג׳נדר זה עוד יותר מורכב בכמה רמות. אני, מבקש מהם להפסיק עם זה. ככל שהם ימשיכו להתעסק עם המיניות של הילד שלהם, כך הוא ישאר תקוע במיניות של עצמו. ההשתקפות ההורית נמצאת שם, ישנם דברים שאיננו מודעים להם ומשפיעים על חיי הילד והבחירות שהוא יעשה גם אם זה לא בוטה וברור על פני השטח. לעומת זאת, אני מבקש מהם להתמקד בפוטנציאל הבסיסי של המתנה אותם קיבלו. ברשימת התכונות המרכיבות את האני שלו. לזהות את הצרכים שלה, לתת לה כלים לדרך, ללמד אותה לבחור נכון, לכוון אותם לעתיד מדוייק עבורם וליצור סביבה תומכת ואוהבת באופן מוחלט כמו כל ילד בעולם. לבנות ערכים בבית בין אדם לאדם ובין אדם למקום, לכבד את המרחב לה כל נשמה זקוקה וליצור סביבה אוהבת שמבינה את הייעוד של כל פרטיה. מיניות היא לא ייעוד. היא כלי. זו עוד תכונה מרשימת התכונות שאדם נולד איתה. מיניות מגדרית צריכה להיות מקום 6 ברשימה או יותר. אני דורש מהם לא להפריע לתהליך גילוי התכונות כשילד להטב״י מבצע בחייו. כדי לגלות את עצמו כאדם, לפני שהוא גיי או טראנס, עליו להרגיש בטוח בעולם. לאסוף את הפרטים הקטנים שיוצרים את החיים ולבוא מבולגן לפניכם כדי שתדייקו לו את זה. לצערי במקום זה יש דחייה והתנגדות. תעשו הכל כדי לעזור לו לפתח את מי שהוא ומה שהיא. כך, הוא לא יתבוסס במיניות שלו, יחפש פרטנרים שיעוררו בו את תחושת הדחייה והלא ראוי, הוא היא יזהו אנשים נכונים שבאו להעצים אותם בזוגיות, הם ירגישו את עוצמתה של אינטימיות אמיתית, בלי אשמה וכתוצאה מזה שהם פנויים רגשית, הם יוכלו להכיל מישהו אחר, לאהוב ולסלוח בקלות.
זה לא כזה משנה עם מי הם שוכבים, כיצד הם מפיקים עונג ונהנים מאנרגייה מינית. השאלות החשובות יסובו סביב כמה הוא או היא אדם טוב. אדם מעורר השראה. אדם שמעצים את סביבתו והוא חלק בלתי נפרד ממנה ודרך כך, גם את עצמו.
כמובן שמתישהו עולה נושא המצעד: ״ למה בתחתונים?״, קבוע. מה אכפת לכם איך אדם רוצה לחשוף את עצמו מול בני אדם אחרים. מה עם קצת כבוד לחייו, לבחירותיו ולרצון הלב שלו?. מלבד זאת, התקשורת תמיד תמצא את מה שיעורר סערה. כמו ילד מציק בגן שיגרום לילדים הטובים והשקטים להחוויר. במקום להבהל מזה, בואו לגלות מה קורה שם באמת כי לא תראו את זה בחדשות. כמה אנשים בדיוק יש בתחתונים וכמה לבושים מלא, צועדים מזיעים, באים לתמוך, אנשים פשוטים וארגונים. בואו לראות כמה מתנדבים מפנים את חייהם כדי לעשות את מה שאתם לא עושים כרגע. להקשיב. לגלות את התחום החדש הזה. להתבונן ברגישות במתנה שקיבלתם ולהתפעל. המצעד הזה הוא אורה היפה ביותר של החברה הישראלית. הוא בא להזכיר לכם שאנחנו החלק הטוב של המדינה הזו :). שהקהילה הזו מניעה את הגלגלים של המרקחת הזו שנקראת ישראל. בכל התחומים. במיוחד באלו שמגיעים לכם ישר לאוזן ולעיניים דרך ערוצי התקשורת. דרך התרבות. דרך הכלכלה. דרך הפוליטיקה. דרך האומנות. דרך הרוח. דרך האופנה. אלו האנשים שבאים למצעד. מצטרפים אליהם כלל בני האדם ללא הבדל דת, גזע ומין כדי להאדיר את המשמעות הזו. אני חלק ממכם. אני לא ניפרד. אני אתם ואתם אני. פשטייס?!.
בשיחות, עולה גם נושא הבדידות והלבד של הילדים. ההורים מביעים דאגה רבה. ״מה יהיה איתו כשיתבגר ואני לא אהיה?״. ״איך הגעתם לזה?״ אני שואל. רגע, עכשיו כשאתם נמצאים חיים, מה עם זה? הוא לא מתבוסס בבדידות של עצמו הנובעת מים הזרות והריחוק שגיליתם כלפיו וכלפי התהליך הרגיש והאינטימי שלו? האם זוגיות וילדים הם דרך למנוע בדידות??? מי סיפר לכם את השטות הזו? האם להיות אמא יפתור לי את החרדה מלהזדקן לבד?ֿ. מה שיפה בחיים זה שלא ממש ניתן לצפות אותם. ופתאום, אדם מוצא את עצמו נפרד מוקדם מאהוב ונפגש בבדידות שלו. לפעמים הזוגיות מתקיימת מתוך שגרה ורק בגלל שיש משהו שזז בבית, אני לא מרגיש בדידות. זו אשלייה כמובן ולא ארחיב בנושא בדידות. אבל זו אשליית המח. 
ילד להטב״י מקיף את עצמו באנשים וגדל איתם. הוא לא חייב לקיים שום מודל. הוא מאתגר אצלכם את החיים במודל ספקני, ששואל שאלה בכלל אם מתאים לי? הוא מעז למצוא את דרכו האישית והאינדבידואלית מול הצונאמי הכללי. ילד להט״בי חי פתוח, מתחבר לאנשים, מחפש תחומי עניין שיצרו לו קהילה הדוקה ותומכת. הוא לעולם לא יהיה לבד אלא אם נמנע להתנסות בכך וזה שוב, תודות לקושי בהסתגלות עצמית שקיבל בבית. בגלל המאפיינים החסרים שהיו לו בתקופת ההגדרה העצמית. הוא ישאר לבד כמו כל אדם שלא מטפח קהילת חברים קרובים ולומד להכיל אותם בדיוק כמו שהם מכילים אותו. בדידות היא העדר יחסי גומלין והפרקטיקה שלה. משפחה יכולה להוציא ילד שיפחד לעד מלהיות בודד ויכולה לגמרי ללמד אותו אחרת. 
תזכירו לעצמכם שזכיתם. שזכיתם להיות ראויים לתפקיד שילדיכם הביא בלידתו. תזכרו את מאפייני אבן היסוד שהוא מהווה בתא המשפחתי ואם ערך המשפחתיות היה חלק בלתי נפרד מינקותו, סביר להניח שירצה וישאף להקים בחיקוי מדוייק תא משפחתי זהה לזה שהענקתם לו.

אני, זכיתי במשפחה נדירה ותומכת. זה לא שהיו שיחות מודעות בערבי שבת או שהרגשתי שאמא ואבא שלי קשובים לתהליך שלי, לאופן שבו אני חווה את החיים ולבעיות המגדירות את הזהות שלי כבועז. הם ילדו ילדים. אינרציה כזו. עם הזמן גם גיליתי שגידלו אותי 2 ילדים ולא 2 בוגרים. בזכות זה, פתרתי המון מרכיבים שהיו חלק מהקושי שליווה את אישיותי לאורך השנים. ריפאתי את הילד שבי. וכך גם הם. לא הפריעו. אמא שלי שאלה שאלה פרקטית ברגע שסיפרתי לה: ״רגע, לא הבנתי, מי מבשל ומי מנקה?!״. בזה זה הסתכם. במעט הזה יש הכל. הם, כל חברי המשפחה שלי, לא עסוקים בלקבל. הם סומכים עלי. הם מאמינים בי. מעניין אותם יותר איזה סגנון של אדם אביא ולא מדמיינים אותי שוכב איתו. הם תוהים אם אנחנו מסתדרים (פיתחו כבר חרדת פרידות תכופות כי אני ׳בלתי׳ בזוגיות), הם יבררו מה הוא עושה ואיך הוא מקיים את עצמו. הם בקשר עם חלק מהאקסים שלי, הם מזמינים אותם לחגים, שואלים לשלומם. הם יוצרים עבורי את הסביבה הטובה ביותר להרגיש אחד איתם ולא ניפרד. אני זוכר תקופה שהמילה ״הומו״ הייתה בעצם קללה שנשמעת באות א בכלל- ״בואנה יא אומו״. ובאתי והייתי גלוי ופתאום נהרסה להם הקללה. אופס. זו ברכה. זה בן משפחה שלי שאני אוהב. פתאום המילים מהדהדות פנימה. נעשה תהליך פנימי בכל אחד מבני משפחתי שעקרון האהבה היה שזור בו כבסיס בלתי ניתן לעירעור. החברים במשפחה עברו תהליך מבלי שהייתי מעורב בו ישירות. אין לי ספק שזה פתח להם יכולת הבנה בתבניות, גרם להם עד היום לשאול שאלות ולא שוקט אצלם קול ההגדרה העצמי והחיפוש למימוש עצמי.

אז אני מבקש כאן בפוסט קטן, תתעסקו בתכונות המופלאות שילדיכם הלהט״בים ירשו ממכם, תחפשו אותם אצלם, תעצימו את הערכים שאספו בבית, המקום הכי אינטימי ראשוני שלהם ותגידו להם כמה, אבל כמהההה אתם אוהבים אותם וכל בחירה שיעשו, תסמכו עליהם כי אתם סומכים על עצמכם שעשיתם הכי טוב שיש עבורם.

(הארה והערה סופר חשובות: אם אתם ״ישרים״ (סטרייטים) אתם מדהימים לא פחות ויפים וחכמים ונדירים בזכות עצמכם. פשוט תקראו את הפוסט מתוך הבנה שיש עדיין הורים ואנשים בכלל שבטוחים שלהיות גיי או טראנס זו נחיתות קומה ולכן היה לי חשוב לדייק זאת. גם אתם מיוחדים מאד! כולנו, זה הקטע!).

 

אם תירצו להגיב ולשתף, הנה לינק לפוסט בפייסבוק:

 

https://www.facebook.com/boazpilates/posts/10217738104038610

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts

October 1, 2019

April 18, 2019

February 8, 2019

Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags