למה תרגול פילאטיס לא בהכרח מפעיל את השרירים הפנימיים ואיך אבוקדו קשור לזה?

August 1, 2019

 

אם הייתם שואלים אותי מה הדרך הטובה ביותר ללמוד אנטומייה, הייתי הולך על cross section עם כל הקושי בהתחלה להבין בכלל איך להסתכל על זה עד שבמח הכל מרושת. לוקח זמן כן- אבל בהחלט שווה להתחיל. לעומת זאת, עדיין רוב העולם לומד אנטומיה באופן לינארי, ממודר, די שטוח אפשר לומר, כדי שלמח יהיה קל יותר לארגן ולמיין. מכאן גם נובעת השפה שלנו: לכווץ, לקצר, להאריך, להחזיק, לבודד וכו׳.

כשמסתכלים על חתך אנטומי של כל אזור בגוף מגלים שיש עצם, מעטפת מרכזית של עצם (שגם היא מורכבת מכמה שכבות), ממנה מתפתחות מעטפות ה״כולאות״ את תאי השריר (גם המעטפות הללו מורכבות משכבות) ולבסוף הן מגיעות לשכבה התת עורית ומשם לעור ושוב, הכל בשכבות ואין לעולם שכבה אחת (כל שכבה מייצגת תפקוד מסויים, כל אחת היא שער למולקולות שונות.

 

חפשו למשל את המושג basement membrane). זה בדיוק כמו אבוקדו: הגרעין הוא העצם, הבשר הירוק הוא רקמות החיבור ותאי הפעולה והקליפה היא העור ששומרת שהחמצן לא יכנס ישירות מתחת לפני השטח. מעטפות שכאלה מתפקדות באופן דימויי כמו שקית חלב: השקית היא המעטפת הפשייאלית והחלב- תאי השריר הנוזליים.

יחסי הגרעין-בשר-עור הרבה יותר מורכבים בגוף מן הסתם ואבוקדו הוא רק הפשטה טובה של זה (גרעין עגול=שלד מורכב צורנית). בפועל המורכבות הרקמתית הזו מייצרת תנועה ומכאן- אבולוציה וציביליזציה. מערכת היחסים של כל התאים הנוצרים בין העצם לעור מאופיינת ביחסי גומלין ושיתוף פעולה. בגדול- במצב אופטימלי, מערכת זו יוצרת את ההרמונייה התנועתית המאופיינת בחסכנות אנרגטית וביעילות מאד מדויקת, מהירות תגובה פנומנלית וחוזק נדיר. אך ברגע שיוצקים הכרה לתוך המערכת הזו- היא מתחילה ״להשתבש״. אבל זה לא ממש שיבוש אלא ביטוי ישיר של הלך הרוח של התודעה. רשמו לפניכם בלב ובראש:

הגוף הזה שבו אתם חיים, הוא מניפסט התודעה!. הוא הקנווס של הרוח שלכם. דרכו נפתח ציור חייכם. כל מחשבה מקבלת ביטוי רקמתי. לדוגמא: התאהבות. בהנחה שכל הקוראים שלי חוו אחת כזו אמיתית. לא ישנים, לא אוכלים, מרחפים מבפנים וכל הרחוב שואל ״מה שונה בך?״. כך, כל מחשבה, אפילו- ״אני לא מספיק טוב.....״, או ההכחשה שאת מסבנת את המציאות כדי שהיא תסתדר בפריים, תחושת ניכור חברתי, קנאה ועוד אינסוף המחשבות, מקבלות ביטוי ברקמות. יתרה מזו, סגנון המחשבה: קומפולסיבי, רפטטיבי, לופים, מחשבות פתוחות, קבצים אינסופיים שלא נסגרים, אסוציאטיבית וכו׳, גם זה, משפיע על אופן ההשרשה.

מה זה אומר ביטוי ברקמות? הפרעה לאותה הרמוניה ויחסי גומלין שהצגתי קודם. הפרעה זו בהכרח תוביל לתפיסות שרירית, כיווצים בנקודות מסוימות וזה אינדיבידואלי לחלוטין אם כי, חכמים וגאונים ממני עלו מזמן מזמן שיש מדורים קבועים לרגשות כלליים המאפיינים את כלל האדם- נניח כדוגמא- אגן ותכונות אדמה.

התפיסות הזו, מלבד הימצאותה כביטוי בסיבי השריר, יוצרת עיבוי רקמתי באזור התפוס כרונית, כפי שהתפיסה בראש ולפי זמן קיומה ועיבוי זה, מקלקל את יחסי ההרמוניה שנשלטו קודם בגוף.

יתרה מזו, הגוף תמיד ישתמש בחובבי העבודה (workaholics) וישתמש בזמינים ביותר- לרוב, השרירים המנופיים יותר, הגדולים יותר והפנויים ביותר. אם לדייק עוד יותר- בתוך כל שריר, הוא יבחר את האזור שהכי נח לארגן. ככל שהרקמות מאוגדות בנוקשות כך הסיפור התנועתי מסתבך.

 

ברגע שיש בי מודעות להשפעת ההכרה על הגוף ומערך התנועה שלו, אני מבין שנוצר מצב שעם כל הפילאטיס שבא לעורר את השרירים הפנימיים, יש סיכוי שזה לא יקרה ואני רק אדמיין את זה. למה? כי שוב, משהו תפוס במארג ההרמוני שמונע מתנועה לגשת לשיפולים העמוקים הסמוכים לעצם. מכאן גם מבינים, שמעטפת העצם היא זו שהכי חשובה בתרגול משום שנקודות המפגש איתה משותפות לתוכן שלה ולכל מה שמחוצה לה- ממש כמו זרע-גרעין של אבוקדו. אנו יצורים שמתפתחים מתוך נביעה פנימית ולא רובוט עם מנופים. ההוויה שלנו צריכה להשתנות מהעצם=עצמיות כלפי חוץ.

 

אז מה עושים?

ברור שגיוון. מפתיעים את הגוף. שוברים דפוסים תנועתיים. נכנסים למכון כושר, קופצים לקרוספיט, מטפסים על קיר, מתחברים לעידו פורטל, מטיילים בטבע, רצים, רוקדים, באים למסיבת נשימות (פרסום סמוי), נתלים עם ערסל, עולים על הסאפ ובקיצור חווים את כל מה שתנועה יכולה למצוא בה את עצמה מוגשמת.

סקווט למשל, דד ליפט, אלו תרגילים מאתגרים ממש את האגן ותוכנו במיוחד- רצפת אגן!. אם חשבתם שאיסוף רקטלי ווגינאלי יביא את התוצאות- טעות!. למדו את הגוף שלכן לכרוע, עם הזמן תוסיפו משקל- ובום, תתקשרו אלי לדווח על שיפור תפקודי בכל הרבדים שרצפת האגן קשורה אליהם. ויש עוד מלא דוגמאות. למשל ביוגה, נושא השכמות (אם כי אין ממש אחידות לגבי זה). יוגיסט שלא נתלה באופן קבוע ומפגין יכולות שכמה לתפארת בשיעור לא יבין לעולם את הפוטנציאל הנוסף הגלום ברקמות שנמצאות מתחת לשכמה. אין סיכוי כזה. זאת משום שהן יודעות לנוע ביחס לרצפה. לכן אפשר ורצוי להתחיל בטי-אר-אקס או ישר ללכת על טבעות וכו׳.

רקמות יוצרות את צורתנו. כל יום הן משתנות בהתאם לפונקציה. לכן שינוי דפוסי התנהגות ושינוי דפוסי תנועה- אחד הם. לפיכך בשיעור אקפיד שתלמידי יפעילו את שרירי הליבה מתוך פונקציה ולעולם לא אנחה אותם ״לכווץ-לאסוף את הבטן״ (בתרגול משקל גוף).

ובאופן כללי, מה שאין לי יכולת לוודא שנעשה במדויק- אני לא מבקש. אם אין לי יכולת לאשר במגע או בראייה או בטקסט ברור מול הלקוח- אני לא מדבר אותו. אעדיף תמיד להתמקד בפונקציונאליות ההרמונית של הגוף.

ובעיקר להזכיר לכולם, לכולכם: אנחנו נביעה מבפנים כלפי חוץ. תרחיקו לכת עם המחשבה הזו ותשליכו אותה על המין האנושי ועל ההתנהגות שלו בתוך הגוף שלנו.

תודה שקראתם עד לפה.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts

October 1, 2019

April 18, 2019

February 8, 2019

Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags