נשימה / תנועה מודעת נשימה Movement through breathing awareness.


זה אינו ספר הדרכה לנשימה. אך ללא ספק הנשימה היא רכיב עיקרי בתנועה. בטכניקת הפלייסטיק במיוחד. רבות חשבתי איך מסבירים בטקסט כתוב איך לנשום. רבים שואלים אותי מהי נשימה נכונה. הדימוי הטוב ביותר עבורי הוא פעולת האקורדיון, המוציא צליל גם בשאיפת האוויר וגם בנשיפה החוצה. בשיעורים הראשונים שאני מעביר למתרגלים חדשים שאינם מכירים אותי, אני שומע שקט. אני מתחיל להנחות אותם כיצד לנוע ולנשום, והם אינם נשמעים. ואז אני עוצר את השיעור מיד. אנשים זזים הם אנשים נושמים וכשהאימון מאומץ ומרוכז, חייבים לשמוע את הנשימות האלה, הן חלק מהתרגול. זה הסאונד של השיעור.

התנועה והנשימה מייצרות זוגיות שוויונית, שבה שני הפרטים צועדים זה לצד זה ותומכים זה בזה. כשאני מייצר תנועה היא מתחילה מנשימה. לכל תנועה יש התחלה ויש סוף. בין שתי הנקודות הללו אנשום. טעות נפוצה היא שעם תחילת התרגיל, רוב האנשים שואפים שאיפה קצרה ומהירה וממשיכים לזוז בזמן שהאוויר כלוא בתוך גופם. זה לא מתאים לתרגולים במשקל גוף. לדחוף מכונית כן. להרים משקולות כן. יש הבדל בין להתכופף במקלחת ולנקות את הרגליים לבין להתכופף ולהרים את הילד. שני דברים שונים לחלוטין עם חוקיות שונה לחלוטין. הטעות הנפוצה ממשיכה בנשיפה, כאשר מוציאים את האוויר רק בסוף התנועה והמאמץ, התוצאה היא שלחץ בטני משפיע על תנועת השלד, הרקמות ומערכות הגוף. תזכרו תמיד את האקורדיון שנע בפלקשיין ואקסטנשיין וטוויסט ותוך כדי ממשיך ממשיך לנגן את השיר.

ניסוי לדוגמה:

קחו צפצפה של ימי הולדת. הוציאו ממנה את סליל הקישוט. עתה בִּדקו בנשיפה, כמה זמן אתם מצפצפים. לאחר מכן, היפכו את הצפצפה והחזיקו עם השיניים בחלק הרחב שלה. בשאיפה, בידקו כמה זמן הצלחתם להשמיע צפצוף. זהו תרגיל משמעותי להבנת תנועת הנשימה. עם הזמן, תגדילו את הזמנים. בנוסף, נסו לאזן את טווח השאיפה לעומת הנשיפה שיהיו כמעט שוות באורכן. בשיעורי הנשימה אני מחלק לכולם ותוך כדי תנועה עליהם להשמיע את סאונד הציפצוף עד להתאמה טובה בין התנועה לצליל.

שמתי לב לחוקיות מעניינת: אלו שהנשיפות שלהם ארוכות יותר מהשאיפות שלהם, הם אנשי הביצוע. המפיקים, אלה שיודעים לסדר בשנייה כל תקלה. לעומתם, אלו ששואפים טוב ממה שהם נושפים הם השאפתנים, אנשי החלומות והפנטזיות. בכולנו יש גם וגם, אבל החלק הדומיננטי שלנו הוא בהתאם לנשימה. אני מקווה שבסופו של דבר, גם באמצעות התרגול עם הפלייסטיק, השאפתנים יאזנו את עצמם בביצועים ועשייה והביצועיסטים יאפשרו למחשבות להתארך למקומות חדשים כי להם לעיתים יש תחושה שאין להם מספיק אויר.

עם הזמן הבנתי עניין נוסף: לכל אחד יש מיקום סרעפתי שונה. זה תלוי ברכיבים ובאיפיונים יציבתיים, תנועתיים, מבנה גוף, הקשרים רגשיים ואוטוביוגרפיה. דוגמה מבנית פשוטה להבנה היא: כרס. היא מושכת את הסרעפת כלפי חוץ ונקודת המוצא שלה נמוכה. דוגמה אחרת היא: גב עליון כפוף ביציבה, שמגביל את עליית וירי